נופלת לידיים שלובות

.............................................. 

נובמבר 2010

להיות מסכנה ולנשוך כמה שיותר חזק . להיות אומנותית כמה שיותר אומנותית להרגיש את עצמי וללכלך , אולי על מנת להיות אומנותי צריך לדעת ללכלך. חבל כי אני אוהבת ניקיון. אני אנשך אותך כל כך אנשך אותך  ואח"כ אכתוב שירים. ראיתי אותך שר ואז בא ודוחף את הגוף שלך אליי בולם אותי בעצמך נכנס בי, הולם בי בשאריות הטונוס חסר השליטה שלך וקורא לזה חיבוק. אתה הכנסת לי אתמול בלילה הכנסת לי מתחת ומלפנים מאחורה ודקרת אותי עם השפיצים שלך. גופנו המלא חיצים, דוקר ונדקר בך ובי. זה בסדר אני יודעת אני ביקשתי ממך לעשות את זה. ביקשתי שתעשה לי את זה כי אני אוהבת אותך. כל כך אוהבת אותך שביקשתי ממך שתפגע בי על מנת שאשנא אותך או שאולי כל כך אהבתי שהרגשתי והוצפתי ברגש ללא חמלה כל כך הרבה רגש שכאב לי כל כך. האהבה הזו כואבת . משאירה אותי מאחור כמו חיה פצועה.


דצמבר 2010

אני אישה כלבה אני חיה אני הכול ואני סתם שאריות של מחשבות של אחרים. אני אהבה אני האהבה העצמית  הכי רצינית שהכרתי ואני שונאת את כל השאר, אני עולם שלם שלא מסוגל לארח כלום. אני אתה אני פשוט אתה. אני אחת שהפסידה במשחק ואני מפסידה מולך כל בוקר מעכשיו ועד. אני צריכה, אני אחת כזו שצריכה. אני עצב ואני שיכורה.


אפריל 2009

אני שייכת למחצה לאיש, ילד, נער, אישה, ג'ירפה , צפרדע . יוצאת איתו למסעות קטנים ובורחת לו באמצע. הוא מת על זה. הוא לא מחכה לי באמת ולכן אני שייכות לו רק למחצה. משהו בזמן שבו ניסינו לגרד אותי ממך כנראה שברגע הזה איבדתי משהו מיכולת ההכלה הרומנטית שלי. קוראים לזה בדידות. אחת כזאת מחסה אותך להרבה שנים אם אתה לא פוקח עיין בזמן. כשכל הסיפור קיבל צורה ותפס הגיון אני הבנתי שאיין על רומנטיקה של הרס והתעללות. עכשיו אני יכולה לשבת ליד הג'ירפה צפרדע שלי כמו מישהי מוטרדת במיוחד. אני יודעת שאני אקבל אצלו נקודות על זה וגם על התעללות ספונטנית באישיות המתלוצצת שלו.


יולי 2010

אני כואבת את עצמי, נופלת לתוך ידיים  שלא  תופסות  אותי, לתוך מיטה שאינה רכה לי.  צמאה ומחפשת את מה שאיין לי, שונאת וכואבת וכועסת אותי. מה עשיתי לי אייך נתתי לי ליפול וליפול. לא הצלחתי לעצור בזמן. אני כבר פחות אוהבת את עצמי . בחולשתי אני אשפוט אותי בכאביי אני אכעס אותי.  חוסר שליטה חוסר בגבולות וכל מה שלא איחלתי לעצמי קורה לי ממש עכשיו. הכול עטוף במראות שבהן משתקפת חולשתי . אני כאובה לעייפה. הריסים שלי נסגרים אחד על השני , כמה עדין הוא המגע הזה. אני הריי גבר מחופשת לאישה ומאחר שגברים לא נותנים גם אני לא נותנת. לאחרונה טעיתי טעות חמורה ונתתי. בלי לשים לב דפקו אותי הבהמות הרגישות.ידוע שאסור להראות להם עצב אז כמובן שהסתרתי כל פיסת עצבות שהייתה לי וגם רקדתי המון ואפילו שכחתי את מה שקרה על מנת שיהיה לי קל לשמוח. עכשיו אני רייקה,שכובה בחוסר תאבון בסיסי להתרועע עם כל רגש חיבה




עצב מבראשית

..................................................................

ספטמבר 2010

אני מפחדת לכתוב על הפחד שמא ייזכר בי ויפער את פיו האיום יחשוף את מלתעותיו וישאג מולי. יכווץ אותי שוב עד כדיי בעתת מצולות הנפש. עד כדיי טשטוש ההיגיון הרגשי. אם יש מי שאחראי על הגיון רגשי ואיבוד הזיכרון המציאותי, מפך נפש , בהלת איבוד השפיות אז בבקשה ממך. אני ריקה חלשה, כל המילים הרזות שאפשר לאחל לי מתארות אותי כרגע. כמה עצוב כשהכול מתהדק לי מבפנים. עוד עונה חולפת לי מול העיניים ואיין לי שום אפשרות להכות בזמן בעודו הוא חולף מולי.




עכשיו כשלון

.......................................................... 

אוקטובר 2009

עכשיו אני ענייה באמת ריקה ארומה, אני מקולפת לגמרי קר לי אני רחוקה מאוד כמו במחנה שמונים בשקיעה הראשונה בטירונות. מזמן לא הרגשתי זרה כל כך


נובמבר 2009


יושבת ברכבת לוחצת חזק את הירכיים ובוכה בוכה בוכה. הרגשות שלי נופלים ונשברים על הרצפה, בכוונה אני לא אוספת אותם אחריי. שייפלו שיעזבו שילכו שיחזרו לחדרים הנעולים שלהם.אני מבלה שעות בחשיבה מעגלית, מפנטזת, מדמיינת ומתעוררת למציאות שמכוונת להעציב אותי. חושבת שאולי אם לא הייתי חושבת אז לבטח הייתי יותר מאושרת. מכונסת בתבנית רגשית, יושבת בפינת החדר בתנוחה הכי לא נוחה כך שאם מישהו ימצא אותי הוא לבטח יחשוב שאני מסכנה. רק בטן אחת בעולם מרשה לי לנזול לתוכה. מאוד לבן , חם לי נעים לך. אני רכה עכשיו זו הזדמנות נהדרת לאהוב אותי, ואם אני כבר ארומה  אז בוא ונסיח את דעתי מהעתיד, מההווה וגם מכמה פרקי עבר